החלטה בתיק הפ"ב 50883-12-10

המבקש הגיש בקשה בתיק ה"פ 50883-12-10 לאישור פסק בוררות שניתן ביום 4.1.03 על ידי רואה חשבון ע' גנטוס  (" פסק הבוררות").

הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה לבית משפט השלום בחיפה, שהחליט ביום 3.2.11 שהעניין איננו בסמכותו והעביר את הדיון בו לבית משפט זה.

ביום 17.2.11 ביקשה המשיבה (" המועצה") להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, ובהחלטה שניתנה באותו יום נעתרתי לה אף מבלי שקיבלתי את תשובת המבקש לבקשה זו. הבקשה הנוכחית (בקשה מס' 7 בתיק ה"פ 50883-12-10) היא בקשתו של המבקש לבטל את ההחלטה מיום 17.2.11, שכאמור ניתנה ללא קבלת תשובתו. עם הגשת בקשתו של המבקש הוריתי על הגשת תשובות בהתאם לתקנה 241, ובתוך כך ביקשתי גם את התייחסות הצדדים לאפשרות שבקשתו הנוכחית של המבקש תיחשב כתשובה לבקשה להארכת מועד שאותה הגישה המועצה. המועצה הסכימה לראות את בקשתו של המבקש כתשובה לבקשה להארכת מועד, ומעיון בתשובתו של המבקש לתשובת המועצה אני יכול להסיק כי הדבר מקובל גם עליו, אף שלא נאמר כך במפורש בתשובתו לתשובה.

אם כן, העניין שיש להכריע בו עתה הוא השאלה אם להיעתר לבקשת המועצה להאריך את המועד להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, אם לאו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שהדין הוא עם המבקש, וכי המועצה לא הראתה טעם מספיק להאריך את המועד להגשת בקשת הביטול, ולכן יש לדחותה על הסף.

סעיף 27(א) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (" החוק") קובע כי:

" לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ".

ברע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 6.1.10) (" עניין טנא") נקבע כי:

" מושג "הטעמים המיוחדים" למתן הארכת מועד מקובל בהליכים אזרחיים (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 5896/95 סיליס נ' בן ציון, פ"ד נ(1) 477, 480 (1996)). תוכנו של מושג זה יפה גם להארכת מועדים לצורך ענייני בוררות. הארכת מועד תהיה מוצדקת מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי, בעל משקל, המסביר ומתרץ את העיכוב שחל בנקיטת הליך על ידי בעל דין. על פי רוב, טעם כזה יתקיים כאשר העיכוב נובע מנסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות, או מאילוצים שאינם נתונים לשליטתו של בעל הדין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים את הליך הבוררות באופן מהיר ויעיל (רע"א 10753/05 חסן נ' בן חמו (לא פורסמה, 5.4.07))".

אחד הנימוקים שהעלתה המועצה כ"טעם מיוחד" להארכת המועד הוא, שהמבקש לא טרח להגיש את פסק הבורר לאישור בתוך פרק זמן סביר, והוא אף פעל להסתירו מעיניהם של גורמים אשר ייתכן שהיו מבקשים לתקוף אותו מבעוד מועד, ויש לראותו כמי שזנח אותו לחלוטין (סעיף 4 לתשובת המועצה לבקשתו של המבקש). בהמשך טענה המועצה כי פסק הבוררות הוצג לראשונה לחשב המלווה רק בחודש מרץ  2009, וזאת על אף שאותו חשב מלווה מכהן בתפקידו זה לסירוגין   מסוף שנת 2006 (סעיף 5 לבקשה). נימוק זה לא זו בלבד שאין לו כל בסיס עובדתי, אלא שהוא עומד בסתירה חזיתית לטענות שנטענו מטעם המועצה בתצהירים שניתנו מטעמה בהזדמנויות שונות שבהן הייתה שאלה זו רלוונטית, ומחמת החומרה שאני מייחס לקלות הבלתי נסבלת של העלאת טענות בתצהיר שהמעט שאפשר לומר עליהן הוא שהן בלתי נכונות, אני רואה לקבוע שאין ולא כלום בטענות המועצה, ומשום כך אני רואה לבטל את החלטתי מיום 17.2.11 ולדחות את בקשת המועצה להארכת מועד.

לבקשתו זו של המבקש צורף כנספח ו' תצהיר שניתן מטעם המועצה בתמיכה לבקשתה למתן רשות להתגונן בת"א 16341-03-10 בבית משפט השלום בעפולה. התצהיר ניתן בחודש מאי 2010 על ידי גזבר המועצה, מר ע' חלומי (" חלומי"), ובסעיף 18 שלו נאמר: " אנשים מרכזיים במועצה ואני בראשם - לא הסכימו לפסק הבורר וביקשו לפנות לבית המשפט בבקשה לפסול אותו מטעמים שונים - אך במהלך חודש אפריל 2003, הציע ראש המועצה לעו"ד מחמיד (המבקש, א"ק) הצעת פשרה כי לסילוק מלא ומוחלט של כל טענותיו ותביעותיו המועצה תשלם לו סך של 200,000 דולר ארה"ב - כמצוין בנספח א' לכתב התביעה בתיק זה".

למרבה התמיהה, למרות דבריו המצוטטים לעיל של חלומי, הוא מצא לנכון לטעון אחרת בתצהיר שניתן על ידו בתמיכה לבקשת ביטול פסק הבוררות, תצהיר שהמועצה ביקשה לראותו גם כתצהיר התומך בתשובתה בעניין הארכת המועד. בסעיף 37 של תצהירו מיום 3.3.11 נאמר על ידו כי " רק במהלך חודש מרץ 2009 הציג לי החשב המלווה את פסק הבורר. אני נדהמתי למראה עיני, שכן עד אותו הרגע סברתי כי הליך הבוררות לא הושלם מעולם". דברים אלה לא זו בלבד שאינם מתיישבים עם תצהירו של חלומי משנת 2010, אלא גם עם המסמך שצורף כנספח ג' לבקשתו הנוכחית של המבקש. מסמך זה הוא העתק של הודעת פקס מיום 10.3.03, הנחזית להיות חתומה על ידי חלומי וממוענת אל המבקש, ואליה מצורפת טיוטת הסכם פשרה שעליו התבקש המבקש לחתום. בטיוטה זו נאמר במפורש שמדובר בהסדר פשרה לסילוק סופי ומלא ומוחלט של פסק הבוררות.

אם כן, המסקנה הבלתי נמנעת מן האמור לעיל היא שדבר קיומו של פסק הבוררות היה ידוע לממלאי תפקידים במועצה, ובכללם גם חלומי, כבר בשנת 2003, וטענת המועצה שהמבקש הסתיר, כביכול,  את דבר קיומו של פסק הבוררות היא טענה חסרת כל יסוד.

גם אם הייתי מקבל את טענת המועצה שדבר קיומו של פסק הבוררות נודע רק בחודש מרץ 2009, וייאמר שוב שאינני מקבל את הטענה, אין בפי המועצה כל טענה של ממש היכולה לשמש טעם מיוחד להאריך את המועד לתקופה של כתשעה חודשים. כאמור, סעיף 27(א) לחוק קובע כי המועד להגשת בקשת ביטול הוא ארבעים וחמישה יום מיום שפסק הבוררות נמסר לצד המבקש לבטלו, ולא ראיתי בכל טענותיה של המועצה כל טענה היכולה לשמש כטעם מיוחד ברוח הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט בעניין טנא ובפסיקה הענפה שניתנה בסוגיית הארכת מועד שנקבע בחיקוק, בהקשר של תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

בשולי הדברים, והרבה למעלה מן הדרוש, אציין שבקשת הביטול נסמכת על טענות, שאף אם רק מקצת מהן נכונות, הן מגלות התנהלות של המועצה שקשה להפריז בחומרתה בכל הנוגע לשימוש שנעשה בכספי ציבור. הזכרתי את הדבר כי המועצה עצמה טוענת שהדבר יכול לשמש לה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(10) של החוק. ייתכן, ואיני קובע דבר בעניין זה, שאם היו הטענות המועלות עתה על ידי המועצה בבקשת הביטול, טענות הממוקדות בהתנהלותו של מי שהיה חלק מהזמן ראש הרשות המקומית, מועלות במועד כלשהו הסמוך למועד שבו ניתן פסק הבוררות, היה מקום לשקול אותן. כאשר טענות אלה מועלות כחלוף כשמונה שנים מאז שניתן פסק הבוררות, וכאשר גם לפי הנטען על ידי המועצה בפרק זמן זה התחלפו ראשי הרשות המקומית, אין לשעות לטענות אלה ויש לדחות את בקשת המועצה להאריך את המועד, ובהתאם לכך לדחות על הסף את בקשת ביטול פסק הבוררות שאותה היא הגישה בתיק הפ"ב 10603-03-11.

לאור התוצאה שהגעתי אליה ובהתאם להוראת סעיף 28 לחוק אני נעתר לבקשה בתיק הפ"ב 50883-12-10  ומאשר את פסק הבוררות.

המועצה תשלם למבקש שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתנה היום,  כ"ט ניסן תשע"א, 03 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: